קשר ליס א קאר (1988) בע"מ נ' אברהם ואח'

פסק דין

תביעה כספית ע"ס של 2,638 ₪ שהוגשה ביום 2.7.2009 שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 3.8.2008.

התובעת טענה בתביעתה כי ביום 3.8.2008, בסמוך לשעה 15:30, עת נסע רכב התובעת לכיוון היציאה מסניף הרץ, הגיח הרכב הפוגע לדרך מצד שמאל, בצע עקיפה אסורה של שיירת רכבים ופגע ברכב התובעת.

נהג רכב התובעת הסביר בעדותו כי אחד הרכבים שעמד בפקק אפשר לו להכנס לתוך הכביש הראשי ובעת שהגיע לקו המקווקו, המפריד בין שני הנתיבים, הרכב בו נהג הנתבע 2 שיצא לעקיפה שפשף את החלק הקדמי של רכב התובעת בעת שהרכב היה בעצירה מוחלטת.

התביעה הוגשה בתחילה לבית המשפט השלום בתל אביב והועברה לבית משפט זה מחמת העדר סמכות מקומית.

התביעה הוגשה תחילה כנגד בעלת הרכב הפוגע, הגב' אברהם אהובה. בכתב ההגנה שהגישה הגב' אהובה אברהם נטען כי רכב התובעת הוא זה שהגיח בין שני רכבים בפתאומיות לכיוון הכביש הראשי כשיצא מבין שתי מכוניות חונות כאשר רכב הנתבעת בצע עקיפה של מספר מכוניות שלפניו בכדי לפנות לכביש צידי כאשר אין מדובר בעקיפה אסורה.

אף שהתובעת ידעה כבר ביום 23.5.2010 , עת התקיים דיון במעמד הנתבע 1 , בפני כב' השופט ספיר בבית המשפט השלום בתל אביב כי הגב' אהובה אברהם לא נהגה ברכב בעת התאונה, נזכרה התובעת לבקש את תיקון התביעה לשם החלפת זהות הנתבעת המקורית בנתבע 1 רק במעמד ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17.7.2011.

לאחר שנהג הרכב מטעמה העיד כי מי שנהג ברכב היה הנתבע 2 ולא הנתבע 1, ביקשה ב"כ התובעת לתקן את התביעה פעם נוספת לשם צירופו של הנתבע 2 כנתבע נוסף בתובענה. נעתרתי לשתי הבקשות.

שני הנתבעים, יש לומר לשבחם, גילו גישה עניינית, ניאותו לקיים את ישיבת ההוכחות במועדה, למרות תיקון התביעה, ואף הסכימו למתן פסק דין, לא מנומק, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 לאחר שבית המשפט הסביר להם את מהות ההליך.

לאור ההסדר הדיוני הצדדים פטרו הצדדים את בית המשפט ממתן פסק דין מנומק ובכל זאת ראיתי לנכון לציין בקליפת אגוז חלק מן השיקולים שהנחוני בהכרעתי.

ראשית, אני מעדיפה את גרסת שני הנתבעים לפיה הנתבע 1 ולא הנתבע 2 הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה.

עוד ראיתי לנכון לציין כי בעדותו של הנתבע 1 בפניי נתגלו סתירות מהותיות: תחילה הכחיש שבצע עקיפה ורק לאחר שהוצג בפניו ת/3 שם הודה כי התאונה התרחשה במהלך עקיפה היה נכון לאשר כי התאונה התרחשה במהלך עקיפה ובהמשך שוב חזר בו מגרסתו זו. זאת ועוד; בתחילת עדותו טען כי נהג רכב התובעת "לא עבר את הקו המקווקו" ולאחר מכן אישר כי: "הוא עמד על הקו המקווקו".

הנתבע 2 הודה בעדותו כי לא הבחין בנהג רכב התובעת וכי: "לא ראיתי מאיפה הוא יצא".

בענין הנזק, יש לציין כי לא הוצגה חשבונית תיקון אלא רק חוות דעת. אף לא הוצגו ראיות מספקות לענין ראש הנזק של השבתת הרכב.

סיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק, התרשמתי ממהימנות גרסאות העדים שהעידו בפניי, ושקלתי את מכלול נסיבות הענין, הן לענין החבות והן לענין גובה הנזק הנני מורה כדלקמן:

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

הנני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 1,700₪ בתוספת סכום האגרה הנומינלי ששולם על ידה בעת פתיחת ההליך.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לאור התנהלותה של התובעת בתיק זה, לא ראיתי לחייב את הנתבע 1 בשכ"ט עו"ד.

כמו כן בשל המתווה הדיוני ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.